רקע משפטי

עד לפני 5 שנים החוק הקנה לנו רק מידה מצומצמת של השפעה על זהות האדם שימונה לנהל את עניינינו במקרה שלא נהיה כשירים לעשות זאת בעצמנו. 

תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות חולל שינוי דרמטי בהקשר זה.

תיקון 18 אפשר לכל בגיר שגילו מעל 18 לקבוע מראש, בעודו צלול וכשיר משפטית, מי יהיה האדם שיטפל בענייניו, כאשר לא יוכל לעשות זאת בעצמו, באמצעות מנגנון שנקרא "ייפוי כוח מתמשך". 

עד לתיקון החוק, מוסד האפוטרופסות היה המנגנון שבאמצעותו אדם יכול היה לקבל סמכות לנהל את ענייניו של אדם אחר, שלא מסוגל לטפל בענייניו בעצמו, בגלל מוגבלות נפשית או שכלית.

בית המשפט הוא היחיד שמוסמך למנות אפוטרופוס ולכן קרוביו של מי שנדרש לו אפוטרופוס, או נציג המדינה, היו צריכים לפנות לבית המשפט, כדי להכריע אם יש למנות אפוטרופוס ומי יהיה האפוטרופוס.

הליך זה קורה לאחר שכבר חלה התדרדרות במצבו הנפשי או הקוגניטיבי של אדם, עד כדי כך שאין באפשרותו לנהל את ענייניו בעצמו ולהחליט מי ינהל אותם במקומו. האפוטרופוס שימונה על ידי בית משפט בלבד, מקבל לידיו סמכויות כוללות ונרחבות לנהל את כל ענייניו של האדם ולמעשה נכנס בנעליו באופן מלא.

לעומת זאת, ייפוי כוח מתמשך נערך מראש, כאשר מבקש יפוי הכח עדיין צלול וכשיר משפטית, ובאמצעותו הוא מסמיך, לפי ראות עיניו, את מי שברצונו ינהל את ענייניו, במקרה שבו לא יהיה מסוגל לדאוג להם בעצמו.

יפוי הכח מתמשך הוא מסמך משפטי בעל תבנית משפטית קבועה שלא ניתנת לשינוי, המאפשר לכל אדם לכל אדם בגיר מעל גיל 18 לתכנן את עתידו האישי, הפיננסי והבריאותי בשלב בחייו שהוא עדיין בריא בגופו ובנפשו.

השימוש בייפוי כוח מתמשך מאפשר למבקש להגביל את היקף סמכויותיו של מי שימונה ולבחור רק תחומים מסוימים ולא אחרים, בהם יהיה רשאי לפעול.

ייפוי הכוח המתמשך הוא למעשה מנגנון חלופי לאפוטרופסות, צופה פני עתיד, שאינו מצריך פנייה לבית המשפט או את אישורו של בית המשפט, אלא נותן כלי אוטונומי לאדם לקבוע כיצד יראו חייו, אם חלילה, כבר לא יהיה כשיר לנהל את ענייניו.