המצב העגום של תכניות אכיפה - להרגיש עם אבל לגלות שאתם בלי
תארו לעצמכם: חברה גדולה ומצליחה מוצאת את עצמה לפתע בעיצומה של חקירה של אחת מרשויות האכיפה, לאחר שעלה חשד להפרות פנימיות משמעותיות.
השאלה הראשונה שעומדת בפני החוקרים היא האם קיימת תכנית אכיפה, והאם החברה פועלת על פי נהלי התכנית.
חוקרים המנוסים נכנסו אל תוך הקלחת. הם החלו במה שהפך לנוהל מוכר: בחינה של תכנית האכיפה הפנימית של החברה. תחילה, הם פנו למספר עובדים שהגיבו באופן מהוסס. "האם אתם מכירים את הנהלים של תכנית האכיפה?" שאלו החוקרים. כמה מהם גמגמו תשובות כלליות, אחרים הודו שאין להם מושג במה מדובר.
החוקרים עברו אל חדרי ההנהלה. "אז מה אתם עושים כדי לוודא שהתכנית שלכם עובדת?" שאלו את המנהלים הבכירים. "ברור," אמרו שם. "אנחנו בודקים כל הזמן."
"תראו לנו," השיבו החוקרים. והנהלת החברה התחילה לדפדף במסמכים, לחפש בחפזה משהו שייראה מספיק משכנע להראות לחוקרים. התשובות שהתקבלו היו חלקיות במקרה הטוב, ובמקרים אחרים – מדאיגות.
ובינתיים, החקירה נמשכה. "יש תלונות? פניות? מישהו שאי פעם דיווח על בעיה? ומה עשיתם בעקבות הדברים?" שאלו החוקרים. התשובות לא היו בדיוק מה שהם חיפשו.
וזו הבעיה.
ברגע האמת, כשהנהלת החברה ועובדיה הבכירים אמורים להיות מגובשים ומוכנים, תכנית האכיפה התגלתה כמסמך עבה, שאמנם כרוך יפה, אבל בפועל, חסרת ערך. העובדים הבכירים לא מכירים אותה לעומק, ההנהלה לא מפקחת, ואין כמעט תיעוד ליישום אמיתי שלה.

המסקנה ברורה:
כדי להימנע ממצב כזה שיכול להתדרדר מאירוע קטן שיסתיים בלא כלום, לאירוע מינהלי או אפילו פלילי, על כל ההשלכות הדרסטיות שלו - חברות חייבות להטמיע את תכנית האכיפה שלהן, לעקוב אחר יישומה ולוודא שהן מיושמות בצורה אפקטיבית בחיי היום יום.
Comments